מיתוג

מותג מצליח עושה חשק לחברת הבת שלו להצליח עוד. בשביל זה עושים התרחבות. בארץ עשו את זה עם שוקולד פרה של עלית שלראשונה קיבלה גם טעם תפוז וסוכריות מתפצפצות ועוד וגם קוקה קולה החליפה בקבוקים בקצב ההתרחבות, כדי להכניס לנו עוד קצת טעם לחיים.

התרחבות של מותג מסביר מומחה בתחום מיתוג עסקים במשרד פרסום דיגיטלי מוביל, לא נועדה לחשוף את הלקוחות למוצרים חדשים כי השינוי שעושים במותג הדגל הוא מינורי. כלומר אם מחליפים את התווית של בקבוק קוקה קולה לשבוע, זה לא יזיז למכירות של המותג, אבל מה שזה עושה זה עושה באזז וזה מה שבעצם רוצים.

התרחבות נועדה כדי לשמר וכדי לעשות יחסי ציבור. חברת עלית קיבלה המון יח"צ סביב השינוי של אריזות הפרה, כאשר עשתה זאת וזה בדיוק מה שהיא רצתה לקבל.

אגב, לא כל התרחבות מצליחה הנה לפניכם כמה כישלונות עבר של מותגים מצליחים. ההתרחבות לא כל כך הצליחה.

מה לחברת ציוד משרדי ולגרביונים?
בשנת 1967 החליטה חברת ביק שהיא חברת ענק של ציוד משרדי לצאת עם מוצר חדש- גרביונים לנשים.

אם הרמתם גבה, זה בצדק. מה לחברת ציוד משרדי ולגרביונים? התרחבות היא נגזרת של פעילות עסקת קיימת. אם למשל ביק היו מייצרים עט מחיק עם הליום היינו אומרים, וואלה יופי של רעיון אבל גרביונים?

כמובן שהמהלך הזה נכשל כי לקוחות נותנים קרדיט למשהו שהם מכירים. אם הם סומכים על הציוד המשרדי של ביק, למה שהם יקנו מהם גרביים. הם יקנו אותם אצל אלה שהם סומכים עליהם בענייני גרביים.

מי בא לאכול קולגייט?
סביר להניח שחלק מאתנו (צרכני משחת השיניים קולגייט) טעמנו פה ושם מהמשחה, והיא לא רעה בכלל למעט העובדה שהיא לא משביעה…

בשנת 1982 החליט מישהו (מי זה היה?) בחברת קולגייט העולמית להרחיב את הפעילות העסקית של קולגייט מהשיניים לחיך.

החברה השיקה- תחזיקו חזק! ארוחות קפואות של קולגייט. כלומר לעזאזל מה עבר בראש של הדירקטוריון הזה ולמה נותנים להם לשתות קודם…

הם עשו בדיוק את הטעות שביק עשו, ואף אחד לא הבין את החיבור ביניהם לבין ארוחות. זה שאוכלים עם השיניים לא אומר שנקנה מכם ארוחות קפואות או לא. תישארו עם השיניים ואנחנו נלך לקנות ארוחות מופשרות…

אגב- זה לא רע לייצר נישה של ארוחות קפואות, אבל למה תחת שם שעושה טעם של משחת שיניים בפה.

דני דה ויטו מוכר לימונצ'לו
אין ספק שהייתה פה השקעה מבחינת קונספט. לימונצ'לו הוא משקה אלכוהולי שעשוי מלימונים (וכל מי שנוסע לטייל באיטליה נלקח לבית החרושת לטעום ולקנות).

לקחו את הלימונצ'לו וחיברו אותו עם איטלקי דני דה ויטו (שיותר היה באמריקה מאשר באיטליה אבל השם שלו מקורי) והוא השיק את סדרת המשקה הזה.

זה לא הלך ולדעת כותבת שורות אלה מכמה סיבות. ראשית האם דה ויטו ידוע כחסיד של לימונצ'לו? אם כך למה לעשות לאמריקאים פוטומונטאז'. קחו את דה ויטו למסיבה עם החברים האיטלקים שלו, השיקו לימונצ'לו והפיצו תמונות בכל חור. מעולה.

אבל לקחת מישהו שהקשר בינו ובין המשקה הזה זה השם האיטלקי שלו לא ממש משכנע את הצרכנים שהמשקה טוב אלא שדה ויטו קיבל כסף על קמפיין. אבל מה עם הלימונצ'לו?

כמה מילים על ידוענים והשקה
זה ידוע שמותגים מובלים ע"י ידוענים. אבל- וזה תנאי להצלחה, החיבור בין הפרזנטור והמותג החדש חייב להיות הכי טבעי שבעולם. ככה עושים מיתוג. הצלחתם לקלוע בין המותג החדש לאושיה ידועה, יפה עשיתם. אבל אם חיברתם את זה להוא ואת ההוא לזה רק בגלל פנים מוכרים, לא עשיתם שום דבר טוב לשום מותג חדש והוא גם לא יהיה מותג. הוא יהיה כישלון.

זה מה שקרה גם כאשר לקחו את הראפר סנופ דוג ודחפו לו נקניקיות לנשמה שישאו את שמו. כלומר אתם אוכלים את סנופ דוג וכל נקניקיה היא באורך של 30 ס"מ לפחות.

מה רציתם להגיד, ומה רציתם למכור ומה הקשר בין סנופ דוג לנקניקיות. אין קשר. גם הצרכנים לא קנו את זה. נכשל!!!

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן